07/07/2007 15:23
עוד סיפור אחד של אהבה
צהריים טובים לכולם.
כל סוף הוא התחלה חדשה, כך אמר אדם חכם.
אתמול בלילה הגיעו אלינו ניקה, טרזיה ואיגור, המשפחה של קסם מסלובקיה. ההתרגשות היתה גדולה והרבה שימחה היתה באוויר.
מכיוון שהם קצת התבלבלו בדרך, בחלק מהזמן נסעו קצת לאט, הם הגיעו לכאן מעט אחרי חצות במקום בשעה שמונה בערב, הדבר השפיע על הזמן שהיה לנו לבלות איתם, אבל גם את זה בסוף הוצאנו לפועל.
אחרי ההגעה אני ובן זוגי הכנו עבורם ארוחה רומנית (גן, באמצע הלילה.... לא רעיון מאוד חכם :) ) והלכנו לישון רק הרבה דיברוים, חיבוקים ונשיקות, התרגשות, בדיקות מפה לדרך חזרה וכו', רק בשעה 04:00 לפנות בוקר. התעוררנו כולנו בין 07:30 לשעה 08:00.
מכיוון ששכחנו לנחתים את הדרכון של קסם לאישור בריאותי ויציאה מהארץ, היינו צריכים לאתר וטרינר שיוכל לחתום לנו בשעה כזו בבוקר. מכיוון שהרפאה איתה אני בשיתוף פעולה לא היתה םתוחה כזו שעה, נאלצנו לסוע לאוניברסיטה שלי ששם היה מאוד משעשע. מכיוון שמדובר בתקופת בחינות אז היו שם מלא סטודנטים מחוייטים בחליפות, עניבות ושמלות אלגנטיות. אני לעומתם הייתי בתלבושת בהתאם לכלבים, לכלוך ונוחות. הגעתי כולי כמו שאני למשרד של סגן הדיקן לבושה בג'ינס קצת קרוע, חולצה גזורה וכובע הבוקרים שלי, יחד הוא מתלווה אלי בחיוך לקליניקה כדי לחתום לי אל הנייר וכך, סגן דיקן, בחורה במראה זרוק חולפים על פני קהל של חליפות ועניבות.
עד השעה 09:40 הכל היה מאורגן. בשעה 10:00 המשפחה עזבה עם קסם ואבן בחלק האחורי של הרכב מטעמי נוחות על שמיכות שלי לא היה אכפת לישון עליהן את כל הדרך לסלובקיה. כל המשפחה מתרגשת ושמחה וכולנו ברגשות מעורבים, שמחים על העזיבה ועצובים גם יחד. 10 דקות של חיבוקים ונשיקות בין כולם, לראשונה הרגשתי את הבכי עומד בקצה ולא הרשתי לו לצאת. אני לא בדיוק מאלה שבוכים בד"כ.
אז ככה היום בבוקר עזבה אותנו קסם, שאפילו סילבר שבו היא "התעללה" במשך 5 חודשים, עצוב וישן בבאסה מוחלטת, שעכשיו הוא יתרגל לחברתה של אלה שהיא לא תעזוב אותנו כל כך מהר. הבכי קורע הלב של הגורים בידיעה שמשהו קורה, העלמותו של אחד האחים והבכי של קסם היה מרגש בכל מובן. התחילו הפיזורים, וימשיכו עוד בעוד חודש אחד בלבד והסיפור יחזור על עצמו. אני מתנחמת בכך שאלולית הטרוריסטית נשארת אצלי ולא אשר לחלוטין ריקה מגורים. חשבתי שאחרי 5 המלטות אני כבר אתרגל, אבל כנראה שיש דברים שלא מתרגלים אליהם אף פעם...
|
| די-אימפקט :: בניית אתרים