שכר ועונש בתהליך האילוף

לא פעם אני שומע אדם העוסק באילוף הטוען את הטענה הבאה:
"אני מאלף בשיטות חיוביות בלבד", או לחילופין "אצלי יש רק התניות חיוביות". מזה שנים לא הגבתי על טענות אלו ולו רק משום שלדעתי אדם הטוען טענה שכזו אחת מהשתיים: או שאדם זה מטעה מסיבותיו הוא את הציבור אגב רצונו לרכוש לקוחות תמימים, בצבעו את מעשיו בצבעים יפים, או רחמנא לצילן, אדם זה הטוען טענות אלו אינו מבין מאומה באילוף. אולם לנוכח ריבוי הטוענים טענות כאלה ולנוכח הבורות בה אני נתקל בתחום, אני מוצא מקום להתייחס לנושא התגמול החיובי והשלילי או בשפת הרחוב "שכר ועונש".

להבין את הכלב

אקדים ואומר כי לא ניתן לאלף כלב מנקודת החשיבה האנושית. כדי לאלף כלב בהצלחה עלינו לחשוב כמו הכלב ולהבין את המניע למעשיו. הטעות הגדולה ביותר הן בשלבי האילוף והן בחיים המשותפים עם הכלב, היא מעשה האנשה של התנהגות הכלב.

מאלף כלבים, תהיה גישתו לנושא האילוף אשר תהיה, הינו אדם הבקיא בתהליכי החשיבה של הכלב, ויתרון ניכר יהיה אם אדם זה בקיא בפסיכולוגיה הכלבית. כל אדם ולא רק מאלף כלבים אשר מבין מעט בפסיכולוגיה התנהגותית יודע כי כשנותנים חיזוק/ תגמול חיובי כתגובה להתנהגותו של כל בעל חיים, הסיכוי כי אותה ההתנהגות תחזור על עצמה הינו גבוה. הסיבה לכך טמונה עמוק בפסיכולוגיה האבולוציונית של בעלי החיים, שמטרתה הבטחת הישרדות החיה לאורך זמן בסביבה משתנה.

הבעיה - לא תמיד אנו מודעים כי נתנו חיזוק חיובי וכפועל יוצא חיזקנו התנהגות שאיננה רצויה. למשל בזמן שמנסים לאלף כלב דומיננטי מטבעו, בשיטה של תגמול על ידי מתן מזון על ביצוע פקודות: מבחינת נקודת השקפתו של הכלב, הוא למד איך להוציא מאיתנו מזון והרי בטבע מי ששולט על המזון הינו הדומיננטי והמנהיג. מבלי שרצינו חיזקנו את מעמדו של הכלב על פני נותן המזון. בעיה זו תקבל ביטוי חריף יותר עם כלב דומיננטי היושב כהרגל ליד כיסא האוכל של התינוק ומחכה כי לתינוק יפלו שאריות מזון. בבוא היום אותו התינוק יסרב ללתת לכלב את "הבמבה" שלו והנה עוד כותרת בעיתון.

תגמול מיידי

בבואנו לאלף כלב עלינו להבין מספר נקודות קריטיות:
לשם חיזוק התנהגות רצויה חייבים לתת את התגמול המחזק מיד עם הביצוע ללא כל זמן שיהוי. שיהוי בן המעשה לתגמול יחליש את השפעת התגמול או לחילופין הכלב ישייך את התגמול למעשה אחר שעשה, וכפועל יוצא נחזק התנהגות שלא התכוונו לחזק כלל וכלל.

התנהגות מקובלת של הכלב, חייבת להיות מחוזקת מיד ובהתלהבות ואין לקבל שום מעשה שעשה כמובן מאליו. לכן טכניקה זו דורשת תזמון ודיוק מירבי, והרבה מאוד נסיון וסובלנות לאורך כל התהליך. מאלף מקצועי חייב להשכיל לתזמן את הגירוי החיובי כך שהכלב יקשר בין המעשה ו/או הימנעות מהמעשה לחיזוק המהנה שקיבל. אני אישית מעדיף לתת לכלב לבצע פעולה חליפית במקום להענישו או לתקנו על מעשה שעשה ואינו רצוי. למשל כלב שרגיל לתקוף חתולים: במקום להענישו על מעשה די טבעי לכלב, ניתן ללמדו לשכב ולרבוץ על ביטנו לפי פקודה בכל עת שיראה חתול. בצורה שכזו נמנעו בעיות ותיקון פיזי ישיר של מעשה התוקפנות מחד, והכלב יהנה לבצע פקודה תחליפית אגב מתן סיבה טובה לקבל תגמול חיובי ותשבוחות מאידך.

ובנקודה זו אני שוב מזכיר לכם מהיכן הכל התחיל, האם ניתן לאלף/ לחנך רק בדרכים חיוביות?

חיזוק שלילי

רוב בני האדם בשומעם את המונח חיזוק שלילי מקשרים אינטואטיבית את המילה לעונש ולכן בטרם אמשיך יש צורך להגדיר את המונח חיזוק שלילי:
חיזוק שלילי הינו גירוי או אירוע שהפסקתו לאחר ביצוע התגובה מגדיל את שכיחות הופעתו, כשההבדל בין שני החיזוקים חיובי ושלילי טמון בכך שהגירוי החיובי (מזון למשל) צריך שינתן לאחר ביצוע הכלב את הפקודה, ואילו השלילי צריך שיפסיק לאחר ביצוע התגובה. אך האם תגמול שלילי פרושו עונש? בוודאי שלא.

ענישה היא המעשה הנפוץ ביותר בקרב מגדלי הכלבים על מנת לשנות את התנהגות הכלב ולעצבה לפי דרישותיהם. עלינו לזכור כי עונש איננו בהכרח אכזרי, אגרסיבי, אלים או פוגע. כמו בחינוך בני אנוש שם העונש, או בלשון בני האדם הסנקציה, הינה לגיטימית ובכל חברה אנושית משתמשים בה כדי להבהיר גבולות כללים וחוקים חברתיים בתהליך הסוציאליזציה ("חיברות" ) ובחיים היום יומיים .

הדבר דומה לאופי החיים הכלבי בלהקה הכלבנית. גם שם יש חוקים וכללים ברורים מאוד ושום כלב לא יעשה ככל העולה על רוחו מבלי לקבל את הסנקציה מהזכר ו/או הנקבה המנהיגים או מאחד מחברי הלהקה. בטבע מעשה חמור עלול לגרור ענישה חמורה ביותר עד כדי גירוש מוחלט מהלהקה בה חי הכלב.

כמו בחינוך בני אדם, על העונש בו אנו בוחרים להיות מידתי ותואם את המעשה. עלינו להשכיל לברור ולהתאים את סוג העונש לכלב עצמו ולאישיותו. אין ענישה במנותק מהבעיה הספציפית, בשים לב לאבחנה נכונה שלא תעניש סימפטומים.

לגישתי, לא ניתן לאלף מבלי להשתמש בחיזוק מכחיד או בענישה. אולם בענישה של כלב אין להשתמש בשום פנים ואופן בכוח פיזי כפתרון לכל בעיה ומעשה, שכן לרוב אפשר לגדל ולאמן כלב בלי ענישה פיזית אלא בענישה פסיכולוגית וחברתית.

בספרות המקצועית ידועים שלושה סוגים של עונשים :
עונש ישיר
עונש מרוחק
נסיגה חברתית

העונש הישיר

העונש הישיר יהיה מכות, ניעור, גערה וצעקה, שימוש בקולרים אלקטרונים ודוקרנים, ולהבדיל אלפי הבדלות שימוש ברצועת חנק וטונציה בדיבור.

הבעיה בענישה שכזו היא שהכלב לומד לקשר בן המעשה והחיזוק השלילי שבעקבותיו לבעלים והימצאותו של האחרון בסביבתו. במצב זה הכלב אולי יבצע את הפקודה נהדר כשהבעלים המעניש בסביבה, אך אופן הביצוע של הפקודה או התרגיל יהיה גרוע ביותר בסביבה נטולת בעלים - למעשה זו התניית נוהג מובהקת .

הפיתרון - הימנעות מתיקון חזותי בו הכלב הבחין מי המתקן או מהיכן הגיע התיקון .

ההצדקה של הרבה מאוד מאלפים בעת השימוש בשיטה זו בלבד היא כי בדרך זו הם מפגינים את הדומיננטיות שלהם על הכלב ושבלהקת הכלבים בטבע, הפגנת הכוח של הזכר המנהיג היא שקובעת את מעמדו של הכלב. נכון? לא מדויק. שכן הזכר הדומיננטי מפגין את עליונותו בן השאר גם בשפת גוף וסמני ריח.

האפקטיביות של ענישה שכזו היא אך ורק אם הכלב ייתפס בשעת מעשה הפעולה הלא רצויה. בכל מצב אחר, הענישה תוביל לפחד מיותר ולערעור מערכת היחסים של הנוהג והכלב ואף להתנהגות שלילית אחרת. בענישה שכזו חייבים לזכור בכל עת, כי אנו משתמשים בהפגנת כוח בלבד. בשום פנים לא בהתאכזרות לכלב ו/או אלימות שהיא פסולה מכל וכל. אסור בתכלית האיסור "להוציא את העצבים" על הכלב או להשתמש באלימות אמיתית.

יש להדגיש כי ניתן למשל להשתמש בטונציה שלילית שהיא בהחלט ענישה ישירה ופוגעת בכלב, אך אין בינה לבין אלימות ולא כלום.

אפשרות נוספת בטכניקת הענישה הישירה היא השכבת הכלב על גבו, הפיכתו וחשיפת הבטן, או תפיסה בעורפו של גור הכלבים, וגעירה בו על מעשיו בטונציה כועסת. אגב, שיטה זו מאוד יעילה ומקובלת בחינוך גורים צעירים עם הגיעם לחיק המשפחה החדשה.

שימו לב והיזהרו שלא להשתמש בשיטה זו עם כלב דומיננטי - להזכירכם התאמת סוג הענישה לכלב ולמעשה שעשה. ענישה שכזו לכלב הלא נכון פרושה במקרה הטוב אי הצלחה ובמקרה הפחות מוצלח תקיפת המבצע ונשיכה חזקה מאוד.

ענישה מרוחקת

ענישה מרוחקת היא ענישה המרחיקה את פעולת הענישה מהבעלים וממי שנתן אותה כך שהכלב לא מקשר בן העונש לנותן העונש . בצורת תיקון זו, מנוטרל אפקט התניית הנוהג /מעניש.

אני באופן אישי, מרבה להשתמש בטכניקה זו בשלבי הלימוד הראשונים של הפקודה רגלי והישאר, אולם מנסיוני, השימוש בשיטה הינו חריג ביותר ורבים מעמיתי אינם נוקטים בה. גם אלו המשלבים מעט משיטה זו אינם ממשיכים את הטכניקה עד תום ומשלבים ענישה ישירה בלימוד פקודות אלו, שכן השיטה הינה חריגה ודורשת די הרבה מיומנות לשם הצלחתה.

רוב אנשי המקצוע ישתמשו בשיטת הענישה המרוחקת כדי למנוע מהכלב לבצע מעשים לא רצויים כשהכלב לבד בבית ללא בעליו, או כדי למנוע מהכלב להרוס גינות למשל.

בדרך הנהוגה בבית מדרשי בעת השימוש כאמור בטכניקת ענישה זו, הכלב לומד לקשר בן המצב והסיטואציה בה הוא נמצא להרגשתו הלא נעימה. קרי, התגמול השלילי בו זכה הכלב הינו תלוי מצב/ סיטואציה שהכלב הביא על עצמו. כפועל יוצא יימנע הכלב מלחזור על מעשיו על מנת להימנע מההרגשה הלא נעימה המלווה למעשה. להשגת תוצאה מירבית נוסיף לכך תגמול חיובי המלווה להתנהגות אופציונלית חיובית, והכלב עד מהרה יעשה הכל על מנת להימנע מההתנהגות הפסולה ולזכות בחיזוק המלווה את ההתנהגות הרצויה.

חסרונה של השיטה ביתרונה, שכן השיטה דורשת איש מקצוע מיומן ומנוסה. ברגע שהכלב ישכיל להבין כי מקור העונש באדם מסוים, יימנע מביצוע הפעולה האסורה אך ורק בזמן שאותו אדם נמצא בסביבתו, בכל זמן אחר הכלב ימשיך במעשיו כבימים עברו.

בענישה שכזו ,הענישה חייבת להיות חזקה דייה כדי למנוע מהכלב מלחזור על המעשה. בהשתמשי בענישה מסוג זה, אני מפזר מלכודות בשטח המפעילות את הענישה למשל קול נפץ חזק, שרשרת המועפת לכיוון הכלב, קופסת רעש או שימוש בעצמים הפזורים בשטח אשר יגרמו לכלב אי נוחות.

נסיגה חברתית

נסיגה חברתית, או כפי שרבים מכנים אותה שיטת "פסק הזמן", מבוססת על העיקרון שהכלב, כמו בני האדם, הינו יצור חברתי הדורש בכל עת את התייחסות הסביבה בה הוא חי. הוא מקיים מערכת של יחסי גומלין עם סביבתו ושותף לזכויות ולחובות בה. הכלב מונע במעשיו מהצורך להיות שותף ומקובל בחברה בה הוא חי, ולכן בטכניקה זו כל התעלמות מהכלב או הימנעות מלתת תשומת לב לכלב תהיה עונש. הוא הדין לגבי הימנעות מפעולה הגוררת הנאה בצידה, למשל: כלב הנהנה לקבל את האורחים בבית בהתלהבות מוגזמת יובל אחר כבוד למקום המרבץ הקבוע שלו ויושאר בפקודת "הישאר". מבחינתו אין נורא מכך. הכלב חייב להבין כי עשה מעשה לא רצוי/ שלילי.

ולסיכום

לאחר שסקרתי את סוגי הענישה נחזור לנקודת הפתיחה - האם עדיין יש מישהו שסבור כי ניתן לחנך/לאלף רק על ידי התניות חיוביות? האם מישהו באמת ובתמים מאמין כי הוא מאלף בשיטות חיוביות בלבד?

כעת, אני תקווה כי ברור לכל שגם אם לא נעים לנו לומר כי אנו משתמשים בענישה, אנו אכן נוקטים בה. כמובן שצריך להשתמש בענישה שימוש מושכל כאשר תינתן לכלב אלטרנטיבה להתנהגות רצויה ומקובלת במקום זו אותה אנו מבקשים להכחיד.

אין טעם לנסות לחשוב על ענישה רק במונחים של אלימות ועונש פיזי, אלא על תגמול מכחיד. תהליך של לימוד נכון חייב תמיד להיות מלווה באלטרנטיבה שלצידה חיזוקים ושיבוח התנהגות רצויה.

לסיום, נקודה אחרונה למחשבה: קיימים מצבים בהם הכלב מצפה לחיזוק כלשהו מאיתנו - קרי תקווה לחיזוק חיובי. לגישתי, הימנעות מחיזוק חיובי בשלב זה כמוה כחיזוק שלילי ולכן לאחר מספר פעמים שכאלה, הכלב יימנע מחזרה על המעשה שאינו גורר את התגמול המצופה.

בהקשר נקודה זו - לאלה הטוענים לאילוף בשיטות חיוביות בלבד, התשובה המתבקשת היא כי כנראה אינם מודעים למעשיהם. שכן גם אם תסתכל לשמיים ותתעלם מהכלב בעת שזה נעמד עליך עם שני רגליו - פירוש המעשה, מבחינת נקודת מבטו של הכלב, חיזוק שלילי או ענישה. למה? כי נמנעה מהכלב ההרגשה הנעימה לה ציפה ובמקומה הגיעה הרגשת חוסר נוחות.

להזכירכם, תגמול שלילי אינו מילא גסה אלא רק מונח מקצועי לחיזוק המכחיד התנהגות.


כותב המאמר, עו"ד אמיר שורץ, הינו מאלף כלבים בכיר במרכז הישראלי לאילוף כלבים, ומנהל פורום אילוף כלבים בפורטל פטקינג.


כל הזכויות שמורות
אין להעתיק ו/או להשתמש ו/או להפיץ את החומר הכתוב מעלה ללא אישור מפורש ובכתב

26/02/2005 | המרכז הישראלי לאילוף כלבים -