 |
|
|
|
 |
פרופיל |
 |
| אמריקן פיטבול טרייר - American pitbull terrier |
|
טריירים |
|
| אמריקן פיטבול טרייר |
|
| American pitbull terrier |
|
| ארה"ב |
 |
| |
|
| |
|
על מנת להגיע לשורשים של הפיטבול עלינו לחזור אחורה עד לשנת 1100.
באיים הבריטיים התפתח ספורט של התגרות בפרים (bull baiting), ספורט דמים זה התקיים כך שקושרים שור עם יתד לרצפה והיו משחררים כלב אחד או יותר, המטרה היא שאחד הכלבים יצליח להיתפס על אפו של השור ויכריע אותו לאדמה בכניעה, הכלב שעשה זאת בזמן המהיר ביותר הוכרז כמנצח.
הגזע שנדרש לפעילות זו נקרא בולדוג (לא להתבלבל עם הבולדוג האנגלי של ימינו, כלב התערוכות). הבולדוג המקורי היה כלב רב עוצמה במשקל של כ 40 ק"ג ועם מנשך הפוך, הוא פותח מזנים שונים של מסטיף תוך הדגשת עוצמת הלסתות והנחישות.
המגדלים הרביעו רק את הכלבים המובחרים והחריפים ביותר, במקרה זה הכוונה לאלו שהמשיכו לרוץ חזרה לשור למרות שנפצעו מקרניו של השור, ולעיתים קשה מאד.
ישנם סיפורים על בולדוגים שהמשיכו להילחם בשור עם רגליים שבורות ובטן שסועה וסיפור זוועה אכזרי במיוחד אף מתאר את אחד המגדלים שרצה להוכיח שהבולדוג שלו הוא הטוב ביותר, חתך את רגלו האחורית ושחרר אותו לעבר השור!
תכונה זו של הרצון העז להשלים את המשימה נקראת ,gameness כלב שהוא game ימשיך ולא יפסיק עד הסוף בנחישות ומרץ!
בשנת 1836 עבר חוק נגד התגרות בפרים ומגדלי הבולדוגים וכלביהם נשארו מחוסרי עבודה, אך לא לאורך זמן. תוך זמן קצר החל להתפתח ספורט חדש של קרבות כלבים מול כלבים, פעילות זו התבצעה בזירה בה היו משחררים את הבולדוגים האחד נגד השני.
הקרב של הבולדוגים היה די סטטי, הם היו נתפסים האחד על השני ולוחצים עד שאחד נכנע ומנסה להתחמק מהמאבק. המגדלים הבינו שלסוג כזה של פעילות נדרש כלב שונה, יותר זריז, מהיר ואתלטי ולכן החלו המגדלים להכליא את הבולדוג עם סוגים שונים של טריירים כשהבולט שבהם הוא הטרייר האנגלי הלבן.
הכלאה זו יצאה מוצלחת במיוחד ונוצר כלב אתלטי, חזק ונחוש במיוחד ובעצם כלב לחימה אידיאלי. בתחילה הוא נקרא בול אנד טרייר או חצי חצי (לא להתבלבל עם הבול טרייר האנגלי הלבן עם הראש דמוי הביצה שנוצר בשנת 1874 ע"י המגדל ג'ימי הינקס עבור תצוגה בלבד!).
הכלבים שנלחמו בקרבות הכלבים היו מוצלחים במיוחד, נוסו נגדם מאז ועד היום הכלבים החזקים והגדולים ביותר (מסטיפים וכלבי רועים מרחבי העולם) וכולם נוצחו ע"י הפיטבול כשהיריב השקול לו הוא רק מסוגו שלו.
עם גלי המהגרים שהגיעו מהאיים הבריטיים לארה"ב (אנגליה, אירלנד, סקוטלנד) הגיעו גם כלבי הלחימה ושם ספורט הקרבות פרח, נוצרו מספר בתי גידול של משפחות מוכרות כמו קולבי, לייטנר, סמס, גסהווס, וולס ועוד. המגדלים גידלו כלבים מקווי הדם האירים (old family) ומהקווים האנגליים (חלקם מ staffordshire).
בארה"ב הפך הכלב להיות גדול יותר תוך הדגשת התכונה המיוחדת של נחישות וחריפות (gameness), נוצרו כלבים משובחים וקווי דם מובחרים שהתבססו על הכלבים מאירלנד ואנגלייה כשהמפורסמים שביניהם: פיילוט, כלב מנומר ונצר למשפחה של כלבי לחימה מפורסמים מאנגליה; גלטי, כלב מקו דם אירי של המגדל קולבי וכן רפטי, כלב אירי קטן ובלתי מנוצח שהיה שייך גם הוא לקולבי. הכלבים החשובים בהתפתחות של הפיטבול בארה"ב ואשר היוו סימני דרך בהתפתחות הגזע היו פינצ'ר של קולבי, דיבו של ארל טיודור, טקומה ג'ק של אל בראון ועוד רבים אחרים. המגדלים לא רצו למכור לאדם הפשוט כלבים משום שחשבו שהאדם הממוצע לעולם לא יוכל להעריך את האיכויות של הגזע ולעשות בו שימוש נכון, לכן היו מרביעים רק לעצמם ולאנשי זירה מקורבים. הראשון ששבר את המעגל היה קולבי שפרסם ומכר כלבים לאנשים שאינם עוסקים בזירה, דבר שלא היה לרוחם של שאר המגדלים והם מתחו ביקורת חריפה על כך.
בשנת 1898 אדם בשם C.Z.Bennet הקים ארגון שנקרא UKC על מנת לרשום את הפיטבול. ההתאחדות הוציאה תקנון גזע וכן תקנון לקרבות עם תארים ופרסים, האלוף הראשון בקרבות של ה UKC היה פטר, כלב השייך למגדל ארל טודור.
כיום ה UKC קיים ורושם 300 גזעים שונים וכ 200,000 כלבים בשנה, המועדון שינה את המדיניות והוא יוצא נגד קרבות כלבים בצורה נחרצת, למועדון יש גם עיתון המסקר תערוכות ותחרויות של הגזעים השונים וכן כתבות רבות.
בשנת 1909 הקים אדם בשם גאי מקורד ארגון נוסף בשם ADBA הרושם פיטבולים באופן אקסקלוסיבי ולא מקבל גזעים אחרים, מדיניות המועדון היא לשמור את הפיטבול בצורתו המקורית ולמועדון זה כמו ל UKC יש עיתון, תערוכות יופי וכן תערוכות משיכה. בשנת 1936 הגוף המרכזי לרישום כלבים בארה"ב (AKC) החליט לפתוח את ספרי הגידול שלו ולרשום את הפיטבול. זאת לאחר שהפופולריות של הפיטבול הייתה גדולה במיוחד והופעל לחץ רב לכלול אותם ברישומים. בשנים שקדמו לכך לא רצה ה AKC להכיר בפיטבול בטענה שזוהי הכלאה לצורך קרבות ולא גזע אמיתי ומכובד אך הלחץ על הארגון הביא לכך שב 1936 נפתח ספר הגידול והחלו לרשום את הפיטבול כשהבולטים ביניהם: טקומה ג'ק, סרצ'י ג'ף, בלק ג'ק, פרימו, ועוד.
התנאים לרישום היו:
1) הכלב מפסיק להילחם בזירה לאחר הרישום ב AKC
2) משנים את השם ומורידים את המילה pit שפרושה באנגלית-זירה.
3) הכלב יגודל על פי הסטנדרטים של ה AKC כלומר גובה, משקל וצורה העומדים בתקן.
השם שנבחר לבסוף היה אמריקן סטפורדשייר טרייר או בקיצור אמסטף.
בשנת 1972 זכה האמסטף להכרה רשמית והפך להיות גזע נפרד מהפיטבול כשהפרמטרים בהם הוא נדרש לעמוד הם עבור תצוגה בלבד ועפ"י הסטנדרט של ה AKC.
סטנדרט זה שונה לחלוטין מהסטנדרט של ה ADBA או ה UKC עבור הפיטבול, חייבים לציין שהסטנדרד של ה AKC מתמקד בצורה החיצונית בלבד ולא על הפונקציונליות של הכלב. זו גם הסיבה לשוני בין שני הגזעים של ימינו למרות ההסטוריה המשותפת.
האמסטף המודרני חסר את האופי והיכולת הקיימים בפיטבול פשוט משום שאף אחד לא טרח לשמר אותם בו ע"י גידול נכון והרבעות מושכלות עם דגש לשימור התכונות הנכונות.
לסיכום, אנו מקווים שהאינפורמציה תעניין ותעשיר את אלו מכם המעוניינים ללמוד יותר על הגזע, אם יש בכתבה זו מעט חומר הצורם לאנשים מסוימים אני מבקש את סליחתם. אנו רוצים להדגיש שאיננו תומכים בקרבות כלבים או כל ספורט אכזרי אחר והעובדה כי הנושא מורחב בכתבה זו היא פועל יוצא של נסיון להיצמד לעובדות ההיסטוריות ולדייק.
יחד עם זאת צריך להבין כי הגידול וההשבחה לשם קרבות יצרו את הייחודיות של הגזע הזה גם אם אנו לא אוהבים זאת. |
הסטוריה |
| אמריקן פיטבול טרייר הינו נוח וחביב לבני אדם, נאמן, תוקפן כלפי בע"ח, בעל מרץ רב, טמפרמנט, אומץ רב ונחישות. |
מזג |
| 40-60 ס"מ בכתף |
גובה |
| 20-40 ק"ג |
משקל |
| כל הצבעים |
צבעים |
| אמריקן פיטבול טרייר דורש הרבה יחס, אימון ומשחק, הקפדה על משמעת, בעלים אחראי, לא ל"טירונים". |
טיפול |
|
תוחלת חיים |
| אין משהו אופייני במיוחד. |
בריאות |
| הפיטבול הוא כלב דומיננטי ותוקפן לכלבים אחרים, בשל כוחו הפיזי הרב נדרשת השגחה ותשומת לב לבל יגיע לטווח מגע עם כלב אחר, סביר להניח כי לא יהיה ניתן להסתובב עם הכלב חופשי בפארק או בים ויש לקחת זאת בחשבון. |
הערות |
|
|
|
|
|
ראשי |
|
|
|
מידע ברשת
תמונות ברשת
גירסת הדפסה
גלרייה
| די-אימפקט :: בניית אתרים