גזע שהתפתח באופן טבעי, ללא התערבות האדם, בצפון רוסיה. קיימות עדויות לכך שהגזע היה הקיים כבר בשנת 1000 לספירה. הסיבירי התאים את עצמו לתנאים הקשים ולקור העז ששרר באזורי מחייתו: פיתח פרווה סמיכה ועמידה בפני מים, וכף רגל גדולה ועגולה שמאפשרת תנועה טובה יותר על שלג או קרח. הוא זכה לאהבה והערכה רבה ע"י המקומיים כיוון שהגן על מחסני התבואה מפני מכרסמים.
הגזע היה מוכר במערב ואפילו התחרה בתערוכות חתולים כבר בתחילת המאה ה 19 אך נדחק הצידה ע"י החתולים הפרסיים הפופולריים. בעקבות העניין המחודש שנוצר בקרב אגודות חתולים באירופה בשנות השמונים של המאה ה 20, מגדלים ברוסיה החלו למקד תשומת לב בגזע המקומי שנזנח. בשנת 1990 הגיעו הסיביריים הראשונים לארה"ב כחלק מתוכנית חילופי גזעים, שבה הגיע גזע ההימלאיה לרוסיה. |
הסטוריה |
נינוח, רוכש חיבה ונאמן לבעליו. ידידותי, מחפש את חברת בני האדם, אינו פוחד מזרים. אוהב לשחק, מצויין עם ילדים, ומסתדר גם עם כלבים וחיות מחמד אחרות. אוהב לטפס ולחקור מקומות גבוהים. |
מזג |
נקבות 6-8 ק"ג זכרים 8-12 ק"ג |
משקל |
צבע הפרווה הנפוץ הוא צבע טאבי עם לבן. הודות להתפתחות גידול הגזע בארה"ב, ניתן למצוא דוגמאות וצבעים שונים כדוגמת פרווה כהת חודים (כשל הסיאמי ועם עיניים כחולות). לרוב הבוגרים צבע עיניים צהוב-ירוק. |
צבעים |
קל לגידול ואינו דורש טיפוח רב. הפרווה לא נוטה לפתח קשרים, אך יש להבריש מדי פעם כדי שלא יבלע שיער רב מדי וכדי להפחית את כמות השיער שינשור בבית. פרוות הקיץ יותר קצרה ודלילה. |
טיפול |
|
תוחלת חיים |
חתול חסון. אין מחלות תורשתיות אופייניות לגזע. |
בריאות |
נחשב לחתול הבית הגדול ביותר. שרירי ובעל יכולת ניתור מדהימה. מגיע לבגרות פיזית מלאה רק בגיל 5 שנים.
החתולים הסיביריים מתאימים לאנשים הסובלים מאלרגיה לחתולים. ההסבר הנפוץ לתופעה הזאת הוא שהאלרגיה לחתולים נובעת מחלבון המצוי ברוק החתול. כאשר החתול מתנקה והרוק מתייבש על הפרווה, חלקיקים ממנו מתפזרים באוויר וגורמים לתופעות אלרגיות אצל אנשים מסויימים. כנראה שהסיביריים לא מייצרים את החלבון הזה ולכן לא גורמים לתופעות האלרגיות. יש לציין שלא מדובר על 100 אחוז מהאלרגיים, ויש אנשים שסובלים מאלרגיה בחברת חתולים סיביריים. |
הערות |