|
|
|
|
|
פרופיל |
|
מקורו, כפי שמרמז שמו, במדינת מיין שבארצות הברית. משערים שהוא צאצא של חתולי הבית הראשונים שהגיעו לצפון אמריקה עם המתיישבים האירופאים. אגדות רבות נקשרו בגזע זה. אחת האגדות מספרת כי הגזע נוצר מהכלאה בין חתול לדביבון ("ראקון" או בקיצור "קון" באנגלית), אגדה נוספת גורסת כי המיין קון הם צאצאים של חתוליה של מארי אנטואנט, מלכת צרפת, שהוברחו לארצות הברית בזמן המהפכה הצרפתית במאה ה 18. הדעה הרווחת היא כי הגזע נוצר מהכלאות בין חתולי אנגורה מהטיפוס המקורי וחתולים קצרי שער לא גזעיים.
הפרווה הארוכה, הצפופה וחסינת המים התאימה לחורפים המושלגים והקשים של צפון אמריקה, והחוואים באזור הפיקו תועלת רבה מהיותו צייד עכברים וחולדות מצטיין.
בתצוגות החתולים הראשונות שנערכו באמריקה, המיין קון היה מאוד פופולרי וזכה בתארים רבים (כבר בתערוכה הראשונה ב 1985 זכתה החתולה מגזע זה במקום הראשון). עם הגעת חתולים ארוכי שיער כדוגמת הפרסי והאנגורה הטורקית, הפופולריות של הגזע החלה דועכת, ובשנות החמישים והשישים של המאה העשרים, הגזע היה נתון בסכנת הכחדה ממשית. בשנת 1968 נוסדה מחדש אגודת המיין קון האמריקנית, ומאז הפופולריות שלו בעליה. |
הסטוריה |
חתול חכם, עדין, שופע חיבה, חברותי מאוד וסקרן. מתאים למשפחות עם ילדים. המיין קון שקט למדי, וקולו עדין וחלש. |
מזג |
נקבות 4-5.5 ק"ג , זכרים 6-8 ק"ג ויותר |
משקל |
מצוי בכל הצבעים ודוגמאות הפרווה מלבד שוקולד, לילך או דוגמאות חודים כשל הסיאמי. צבע העיניים ירוק, זהוב או בצבע נחושת (אין קשר בין צבע הפרווה לצבע העיניים). |
צבעים |
סירוק לפחות אחת לשבוע כדי לשמור למנוע קשרים בפרווה. לחתולים בגיל העמידה (5-10) יש סיכוי לפתח בעיות משקל, שניתנות לשליטה ע"י מזון דיאטתי. |
טיפול |
12 שנים (למרות שבתנאים טובים יכולים להגיע ליותר) |
תוחלת חיים |
בעקרון, גזע חסון. בעיות תורשתיות העלולות להופיע: היפ-דיספלסיה שעלולה לגרום במקרים קשים לצליעה, ומחלה בשריר הלב. |
בריאות |
חתול גדול ושרירי, בעל פרווה ארוכה במיוחד באזורי הגב, הבטן והעורף, ושטוחה יותר לצדי הגוף. מגיעים לגודלם המקסימלי בגיל שנתיים-ארבע שנים. זקוק להרבה מרחב, לכן מומלץ לגדל בבית עם גינה או חצר. למיין קון הרגל מוזר של שינה בתנוחות משונות במקומות יוצאי דופן. |
הערות |
|
|
|
|
|
ראשי |
|
|
|